ילדות היא לא משחק ילדים

 

על סף שנות האלף החדש חשופה האנושות יותר מתמיד לתופעות אפוקליפטיות שסממניהן מלחמה וטרור, התעצמות גרעינית, נזקים אקולוגיים בהיקפים שלא נודעו כמותם, ניוון חברתי, הגירה, ספקנות דתית, חרדה קיומית, התעוררות משיחית ועוד כהנה וכהנה.

לצד תופעות אלו, ולנוכח התפתחותה המואצת של הטכנולוגיה, שיכלולו המדהים של המחשב וממצאיה המופלאים של הביוגנטיקה, מתעוררות שאלות הנוגעות להישגיה של הציוויליזציה המערבית:

האם היא מבטיחה לבניה חיים נטולי אלימות, ציניות, כפייה, גזענות, אימה, בדידות, נישול וקיפוח? היש לקוות כי תנחיל לדורות הבאים עולם מתוקן שבו האוויר צלול יותר, המים זכים וטהורים, הנופים ירוקים ובלתי מעוצבים, הים הוא כחול והעתיד בו ורוד יותר?

או שמא מימוש החלום של חיים ארוכים יותר, בריאים יותר, משעשעים יותר, של נעורים אין-קץ ונסיעות בזק ברחבי העולם יהיה מנת חלקה הבלעדי של חברת השפע המדושנת, המקיאה מקרבה פליטים מחוסרי כל לעייפה?

האם יש סיכוי לאהבה? לחמלה? לסובלנות? לחסד? לכבוד? לאחווה? להגינות? לצדק? למוסר? לשלום?

שאלות אלה ורבות אחרות מעסיקות את דעתנו ללא הפוגה, וההכרה בקוצר ידה של הידיעה אינו מותיר בידנו אלא את בחינת עצמנו בהווה. ההכרעות שתתקבלנה בסוגיות כה מורכבות אינן יכולות להינתק מצו הלב, ממה שנכון ומוסרי היום. על צו המצפון להיות המנחה האולטימטיבי, המצפן המנווט בין קידמה מדעית לבין שאלות מפתח הנוגעות לתכלית הקיום ולמשמעות החיים.

הצבת הילד בראש סולם התהיות על מצבו של האדם היא נקודת המוצא ממנה נדרשות כל התובנות על תיקונו של העולם. מחזות האבסורד הנגלים לעינינו יום ביומו באמצעי התקשורת הם אך עדות לכך שמאז ומתמיד כרוכה הווייתם של ילדים ב'סבל העולם'. ילדות איננה תמיד משחק ילדים, לעיתים קרובות מדי מנוצלים החן, התמימות, הקסם והטוהר ונשחקים עד דק במגרסת החיים.

ילדים הם המוטו המוביל את מסלול האמנות של שנה זו. היצירות בנושא זה מתמקדות בהיבטים הנוגעים ברבדיו המגוונים של עולם הילד – החל במתקני משחק מעוצבים, פסלי חוצות וציורי קיר העוסקים בעולם הדמיון, האגדה והסיפור; המשך  בביטויים אמנותיים ילדיים, מתיילדים, או כאלה הנושקים לזיכרונות ילדות בעבודות ציור, איור, מיצב, פיסול קטן ואובייקט, ועד לתיעוד תמונות מצב קיומיות בעבודות צילום, וידיאו וסרטים דוקומנטריים.

גם הפעם, כמדי שנה, מציגים כ- 100 אמנים קשת מגוונת של דימויים ויזואליים וטקסטואליים שנמתחת על פני תפיסות אמנותיות שונות עד קוטביות – זאת בתקווה שכל ביטוי אמנותי מצא מקום ההולם את ייצוגו.

יש הסוברים שהכוח המניע אמנים הוא סגולת הילדי שבהם, היכולת להתרפק על זכר הילדות ולערוג בתווה את המחר. כי להיות ילד זה לא רק עניין של גיל; להיות ילד זה לפגוש בתום לב גמור את העולם, לעצב בו משהו אחר, טוב יותר ולתת לו שוב הזדמנות חדשה.

כל הזכויות שמורות לבית הגפן 2013