חנה קופלר
לגעת באושר

 הזוגיות כשלעצמה ומושא האהבה בכללותו היו מאז ומתמיד נושא חם שהשרה והזין את עולם הספרות והקולנוע, המוסיקה והמחול, התיאטרון והאמנות, את דפי העיתון, את שיחת החולין, את הגיגינו ואת מוחנו הקודח.

נישואים הם חלק בלתי נפרד ממרקם חיינו. לרוב הם נתפסים כאקט בלתי נמנע, כחלק אינטגרלי של הווייתנו, ריטואל המתקיים עד עצם היום הזה, ומעיד על כך שלפחות בעניין זה לא השתנו כל-כך סדרי עולם מאז קדמת דנן.

למרות המוסכמה שחתונה היא אחת החוויות החזקות והמשמעותיות ביותר בחיינו, עבור רוב הנישואים זוהי כרוניקה של טקס מוזר וידוע מראש. חתונה היא הבטחה הדדית, אישית, לחיים משותפים. היא נושאת עימה את הצהרת הדו-קיום הבין-אישי אך לא פחות מכך, חתונה היא הצהרה פוליטית, מקרה מובהק של חיי הדו-קיום השוררים בין האישי לממסדי בעולמנו. המימד הטקסי בברית הנישואים חותם את מימוש הנורמות והערכים המקובלים בחברה ומקיים את הצורך שבהמשכיות הדור על-פי תקנותיה. למעשה, כל חתונה כרוכה בהצהרה פוליטית, דהיינו, בשימור הסדר והמסורת החברתיים הקיימים, או בהצהרה של הפרתם באמצעות דרכים אלטרנטיביות. כך או כך מדובר בנקודת שיא, ב"יום המאושר" של חיינו, שהשיגרה הכובשת את מקומו ברבות השנים מפוגגת בדרך כלל את הזיית סינדרלה ונסיך החלומות, ומותירה אחריה לכל היותר את טעם המתיקות העולה על גדותיה של עוגת הכלולות המפוארת שתוכה לרוב אינו כברה.

המושג 'נישואים' יצר סביבו הגדרות סטטוס נוספות הנרשמות במקומותינו כחוק לצד איזכורי דת ולאום: רווק/רווקה, גרוש/גרושה, אלמן/אלמנה ועוד.

הגדרות סטטוס אלו מעידות יותר מכל מעמדו האולטימטיבי של מוסד הנישואים, ואכן, דפוסי החברה המקובלים מרוממים אותו על פני כל נגזרותיו.

לא מעט קומדיות ופארסות בנושא זה נכתבו או נצפו על גבי המרקע, אך לא פחות דרמות וטרגדיות – כאלו שנגעו בטקס הכלולות עצמו, כאלו שטיפלו בחיים עד לטקס המיוחל או כאלו שהציגו את החיים שאחרי. ועדיין, החיים עצמם ממציאים לנו אמיתות על חיי נישואים שאפילו הפיקציות הדימיוניות ביותר מחווירות לעומתן. עם זאת, לא מסתמנת נסיגה במספר המתחתנים ונראה שהתעשייה העוסקת בחיתון בני הזוג עולה כפורחת, משגשגת, משתכללת וממציאה לנו חידושים וריגושים כיד הדמיון. תעשיית החלומות הרוחשת סביב טקסי כלולות למיניהם מסועפת ומסונפת לסוגיה, מגלגלת מיליונים ומספקת כל פנטזיה אפשרית לכל דורש.

ההוצאות הכרוכות בהפקת הערב המיוחל מתחילות כבר ברישום בני הזוג לחתונה, בהדפסת הזמנות ובדיוורן. משם ואילך מתגלגלים הדברים ככדור שלג המפרנס הוצאות של קטלוגים עבי כרס, מעצבי שמלות וחליפות, תכשיטים ופרחים, אולמי חתונות, קייטרינג ושלל מזונות, תזמורות, צלמי סטילס ווידיאו, לימוזינות, מכוני יופי, מספרות וטיפולי התרגעות, מפיקים, מעצבי תאורה, סוויטות מפוארות ותענוגות ירח הדבש, מתנות, גימיקים שונים ומשונים, ועוד כהנה וכהנה.

נראה שהשאיפה לאושר שהיא נחלת כולנו, נחתמת בערב שכולם ייחלו לו, ערב אחד שבו נגנזת המציאות האפורה ושגרת חיי היום-יום, ערב שהיקיצה ממנו אינה בהכרח הקלישאה שבקודקודה ניצבים חתן וכלה ממרציפן, כי אם מימוש ההיבט הרומנטי, המרגש, הרציני והחגיגי של החיים.

מסלול האמנות לשנת 2002, נאמן לרעיון הרב-תרבותי ממנו נבע מלכתחילה, מקיף מקבץ של יצירות שנגיעתן בנושא "כלולות" מפנה את המבט אל רכיבי מנהג ומסורת לצד ביטויי אמנות הבוחנים השקפת עולם אישית של כל אמן ואמנית הנוטלים חלק ביישומו של נושא זה. "כלולות" מבקשת להיות תערוכה המאירה תכנים, היבטים ויחסים הקשורים בייצוגי זוגיות כמוטיב מרכזי ומוביל.

האספקטים הנלווים לנושא המרכזי כוללים דיון בענייני טקסיות, חברה וממסד, בשימור של או עירעור על הסדר הקיים, ויש שעולה מהם גישה אירונית, פרובוקטיבית, מתריסה, או לחילופין, הבעת ששון ושמחה, הומור וקריצת עין.

ה"חומרים" מהם נבטו יצירות האמנות קורצו מזכרונות, מחלומות, מפנטזיות, מדפוסי חינוך, קטליזטור למדיום הטכני בו בחר כל אמן להוציא לאור את האמירה הפרטית שלו הנוגעת לזוגיות במובן הרחב של המושג. התערוכה אינה מתיימרת להציג גישה סלקטיבית כלשהי באמנות הנעשית בארץ וככזאת היא מתפרשת על פני מרחב יצירתי מגוון ופלורליסטי, שהרי "כלולות" מרמז בין היתר על ה'מכלול' אותו הוא מקיף.

בחוצות ואדי ניסנאס ניתן לעבור על פני מסלול מגוון המכיל פסלי ברזל ואבן, מיצבים בטכניקות מעורבות, מניפולציות מחשב שהודפסו בגדלי ענק ונתלו ברחבי הוואדי, ציורי קיר בטכניקות שונות ועוד. חללי הפנים שומרים מטבעם על אופי אינטימי יותר של הצגת הנושא וחושפים צדדים נוספים שלו בטכניקות של ציור, צילום, הדפס, מיצב ופיסול קטן. דימויים רבים מבין היצירות המוצגות מודגשים בטקסט נלווה המופיע כחלק מקונטקסט מורכב יותר המשלים ערכים ויזואליים.

האמנים היוצרים היטיבו לאבחן את משמעויות הנושא והשלכותיו על הסביבה, על החברה, על הזמן, על המצב, ועל העיתוי שבו נוצרת ומוצגת יצירת האמנות. הם השכילו לפרשו או להפשיטו ולהעניק לו ביטוי ישיר או סמוי, טריוויאלי או מורכב, אקספרסיבי או מושגי.

"כלולות" הוא נושא היוצר נקודות מפגש בין תרבויות, בין אמנים מכל רחבי הארץ והעולם, בין האמנות לתושבי המקום המארחים והקהל הרחב, נושא שהדיון בו מדגיש ביותר שאת את יחסי הגומלין וההיזון החוזר שבין האמנות לחיים עצמם.

כל הזכויות שמורות לבית הגפן 2013