חנה קופלר
זירת משחק

 מאז ומתמיד נחלקו מערכות חיינו בין 'זירות משחק' כאלה ואחרות והעמידו למבחן את יצר ההתמודדות הטמון בנו, את שאיפתנו לנצח ואת מידת ההפסד שביכולתנו לספוג. כל אלה קובעים למעשה את מקומנו בחברה ואת הדימוי העצמי שמשווה לו כל אחד בנפשו. החוקים וכללי המשחק בכל הזירות – פרטיות או ציבוריות – הם שמנתבים את אורחות חיינו ומהלכיהם, ומכתיבים את הנורמות האתיות ודפוסי ההתנהגות שעל פיהם אנו מתנהלים. יש לציין שכל אלה נידונים ממילא לשינוי, בכל פעם שחוקי המשחק וכלליו מופרים או משתבשים בשל סיבות שונות ומשונות, ולעיתים קרובות למדי.

למושג הקונקרטי 'זירה' התווסף עם הזמן גם מימד מטאפורי שביטל את הגבולות הפיסיים המגדירים זירה בדרך כלל. הזירה הקונקרטית המוכרת לנו היא לרוב זירה ספורטיבית, זירה תיאטרלית, זירת פולחן, זירת משחק, זירת קרב, זירת פשע וכו'. זירות אלו ממוקמות באצטדיונים (כדורגל, כדור בסיס, משחקים אולימפיים, מופעי ראווה), במגרשי משחק לסוגיהם (כדור-סל, טניס, וענפי ספורט אחרים), באולמי ספורט או מוסיקה (התגוששות, התעמלות, קונצרטים, מופעי מחול), באמפי-תיאטרון ובאוהלי קרקס (הצגות, הופעות, פעלולים), באתרים מקודשים (צרמוניות וריטואלים דתיים), בבתי קזינו (משחקי הימורים), במתחמים ייחודיים (מירוצי סוסים, קרבות תרנגולים, מלחמות שוורים), בשדה הקרב (משחקי מלחמה, אומץ והקרבה), במחסומים (משחקי כוח), במטווחי ירי (שעשועי קליעה למטרה), בפארק השעשועים (ריגושים ומילוי משימות), בארגז החול (בנייה, הפעלת דימיון יצירתי, חלוקת טריטוריה עם ילדים אחרים), על גבי שולחנות ולוחות משחק (משחקי מזל וחשיבה), בסטודיו של האמן (משחקי יצירה), בחלל התצוגה (משחקי שיווק), בראש חוצות (קרנבלים ותהלוכות), בסמטה אפלה (משחקים בלתי חוקיים), וכן הלאה בפורומים שונים ומגוונים כיד הדימיון.

לזירה המטאפורית אין גבולות טריטוריאליים מוגדרים, שכן, מהם גבולותיה של מה שמכונה למשל, הזירה המדינית? או הזירה הבינלאומית? או הזירה הלשונית? או הזירה המשפטית? או הזירה הבינתחומית? השימוש במילה 'זירה' (המחליפה לאחרונה את המלים 'שדה' ו'מרחב') בהקשרים אבסטרקטיים או מושגיים, בא ללמדנו, שגם בגבולות אמורפיים, מושגים כמו התמודדות או תחרותיות הם מרכיבים בלתי נמנעים בכל זירה שהיא – קונקרטית או מטאפורית, אמיתית או וירטואלית, וגם כשמדובר במשחק ידידותי, המטרה הסופית היא לנצח.

הגדרת הגבולות מסתבכת והולכת בבואנו לבחון את מקומם של הטלוויזיה והמחשב כזירות משחק התופסות חלק נכבד בחיינו. מהם גבולותיו של מרקע הטלוויזיה כזירת התרחשות? או של צג המחשב כזירה וירטואלית? האם נמדדת הזירה לפי האינצ'ים של גודל המסך? או שמיקומה נע ונד בין גבולות התרחשות שאינם ניתנים למדידה. הטלוויזיה משמשת כעין טרנספורמטור של הנעשה בזירות השונות, ולמעשה היא הופכת את המקום בו אנו חיים לזירת משחק אחת, גדולה ומורכבת, המתנהלת בתיחכום רב על פי כללי שיווק בדוקים, מה שגורם, במקרים רבים, לזוועות הנוראות ביותר להתחזות למשחק גרידא (ממש כמו בסרטים), ועם הזמן גם לניטרול מנגנוני הרגש, ולהפיכתנו לכלים במרוצי רייטינג. במחשב (ולעיתים גם בטלוויזיה) אף ניתן להשתתף במשחקים וירטואליים ולשנות נתונים בזירות המשחק האינטראקטיביות, וגם להמציא משחקים משלך ולגייס שחקנים לצורך העניין.

זירת מסלול האמנות ממוקמת כבכל שנה בוואדי ניסנאס, ובגלריה בבית הגפן הסמוכה אל הוואדי. האמנים – שחלקם הלך איתנו את כברת הדרך מתחילתה, ושלחלקם זו התצוגה הראשונה במקום – השכילו לתת ביטוי לתפיסות ופרשנויות אמנותיות שונות ומגוונות במסגרת הנושא הנתון, אם בשל רוחב היריעה שמקנה הנושא מלכתחילה או בגלל עיסוקם הטבעי במשחק כחלק בלתי נפרד מחייהם כאמנים. הכמיהה לשחק החזירה אותם שוב ושוב אל הזירה, ועל כך נתונה להם תודתי. 

כל הזכויות שמורות לבית הגפן 2013