אורנה בן שטרית
זיכרונות של מראה מקום

 ממבט ציפור נראים עורקיו הראשיים של ואדי ניסנאס כמין כף יד שקוויה השתבשו. רחובות "המלבן התוחם" את הוואדי מציגים בליל של שמות מעולמות שונים המטעינים אותו פנימה והחוצה בזיכרונות עמומים זרים ומוכרים. שבתאי לוי, י.ל. פרץ, חורי, והציונות מתקיימים בכפיפה אחת ומתוך כוונה מודעת / לא מודעת לפוטנציאל הטמון ברעיון הקיום יחדיו. שדרות הציונות משמש כמעין שובר גלים מוצק ואיתן המייצר את תנועת הגלים רק מעצם היותו, עד כי אף העומד בו יחוש את התנועה על צירי הזמן בהם שונה שמו פעם אחר פעם, כאילו בכל פעם שהשתנה, השתנתה גם ההיסטוריה מחדש.

ההולך בוואדי חש בצעדיו את התפצלות העורקים הסבוכה, תנועת מבוך אינסופית המתקיימת בכמה מימדים בו זמנית. בניסיון לעקוב אחר קווי כף היד המתחברים והנפרדים שוב הוא "עולה ויורד" "נכנס ויוצא" ברחובות קטנים נחבאים ונגלים. הוא מייצר בתנועתו הרקורסיבית סבכים נוספים בקשרים הקיימים והופך בעצמו למבוך בעל זהויות מורכבות המתפצלות עוד ועוד ומבטיחות עתידים שונים.

·         שמו המקורי של הרחוב "שארע אל ג'בל" (דרך ההר) המרמז על הדרך המרכזית להר הכרמל שונה לראשונה ל"שדרות האו"ם" כאות הערכה על החלטת עצרת האו"ם לסיום המנדט הבריטי בישראל. ב-1975 שונה שמו בשנית ל"שדרות הציונות" כמחאה על החלטת האו"ם המשווה את הציונות לגזענות.

·         "עתידים שונים" מתוך "גן השבילים המתפצלים", חורחה לואיס בורחס.

כל הזכויות שמורות לבית הגפן 2013